הפרוייקט ממשיך, והפעם עם הבחירה ה-18. היא הוציאה כמה שחקני חמישייה לא רעים בקונטנדריות, כמה באסטים, ובאופן נדיר בחירת סיבוב ראשון נטושה (משהו שלא קרה בשנים האחרונות להוציא את הבחירה ב-2001, בה מינסוטה ויתרה על הבחירה בשביל מקום מתחת גג שכר).

*
כל בחירה לפני 1963 שלא הגיעה לנבא (סיבוב שלישי אז) לא מופיעה ברשימה.

מוקדם מדי: טיילר אניס (2014), סם דקר (2015).

באסטים: שיין לארקין (2013), כריס סינגולטון (2011), אולסקיי פצ'קרוב (2006), כריס בורכריט (2002), מירשאד טורצ'אן (1998), כריס אנטסי (1997), לות'ר רייט (1993), קווין ברוקס (1991), ריק ברי (Berry, 1988), מרק אלרי (1986), ריי טולברט (1981), דון קולינס (1980), רג'י קינג (1979), ווסלי קוקס (1977), וילי סמית' (1976), גארי ברוקאו (1974), ריימונד לואיס (1973), ג'ובי רייט (1972), רון טיילור (1969), בוב קוויק (1968), בוב נוטיליקי (1967), ליאון קלארק (1966), ג'ק טרנר (1961), בובי סמית' (1959), ביל אבן (1957), ג'רי בירד (1956), אירב במורס (1953), מל פייטון (1951), הרב שרר (1950)

שחקני NBA לגיטימיים: טרנס ג'ונס (2012), טיי לאוסון (2009), ג'בל מקגי (2008), מרקו בלינלי (2007) ,ג'רלד גרין (2005), קוונטין ריצ'רדסון (2000), אריק מובלי (1994), טריי מאריי (1992) ,דיון קאסוול (1990), וורן פלמינג (1984), רנדי ברואר (1983) ,דייב קורזין (1978), סטיב פטרסון (1971),קווין גרבי (1975), ואלי ג'ונס (1964), אל ביאנצ'י (1954)

אול סטארים: אריק בלדסו (2010), ג'יי אר סמית' (2004), דיוויד ווסט (2003), ג'יימס פוזי (1999), ת'יאו רטליף (1995), בי ג'יי ארמסטרונג (1989), מארק ג'קסון (1987)

היכל התהילה: ג'ו דומארס (1985)

הבחירה ה-18 לא הוציאה ממנה יותר מדי שחקני על, והבולט שבהם הוא כמובן ג'ו דומארס, היחיד שנכנס להיכל התהילה וזכה ב-MVP גמר מכל האנשים פה. דומארס היה הסייד קיק המוכשר של איזיאה תומאס בקו האחורי בדטרויט של סוף האייטיז, ולקח 2 אליפויות. 6 פעמים אול סטאר, 4 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה, חמישיית הליגה השנייה וכפי שכתבתי, MVP גמר 1989.

הוא האיש שמנע מהלייקרס תריפיט באותה תקופה, עם 27.8 נק' ו-57.6% מהשדה לצד 6 אס'. הוא היה מעולה ב-2 צדדי המגרש, ונתן לפיסטונס את האליפות הראשונה מתוך 3 בתולדות המועדון. MVP גמר ראוי, שגם ב-1990 היה האיש בשביל דטרויט, עם 42 דקות ו-20.6 נק' (2.8 ריב' ו-5.6 אס' למשחק), אבל לא זכה ב-MVP הגמר, פרס שהגיע לאיזייאה תומאס, שלקח אותו.

הוא השוטינג גארד בחמישיית כל הזמנים שיצאה מהעמדה, אבל מי שאר השחקנים האחרים?

בעמדת הפוינט גארד המצ'-אפ הוא בין אריק בלדסו ומארק ג'קסון. בלדסו שחקן טוב מאוד, אבל כרגע ג'קסון מעליו. הכומר נבחר בעבר לאול-סטאר, והוא במקום הרביעי ברשימת מלכי האסיסטים של כל הזמנים. לפני מג'יק ג'ונסון, אוסקר רוברטסון, וכל אחד אחר חוץ מג'ון סטוקטון, ג'ייסון קיד וסטיב נאש. ג'קסון פותח, ובדלסו מחליף.

בעמדת הסמול פורוורד המבחר דליל, אבל יש שני שחקנים בולטים. קית' אריקסן וריקי פירס. פירס קלע 14.9 נק' למשחק בקריירת NBA לא רעה, והוא אחד מ-2 האנשים היחידים שנבחרו פעמיים לשחקן השישי, יחד עם ג'מאל קרופורד. אריקסן היה שחקן חמישייה בלייקרס של 1972, אחת הקבוצות היעילות בהיסטוריה, וסייע לווסט, גודריץ' וצ'מברליין. היו לו ממוצעי קריירה של 9.5 נק' ו-4.5 ריב' בערב, וזה מספיק כדי שיהיה מספר 2 בחמישייה הזאת.

בעמדת הפאוור פורוורד שני השחקנים הבולטים משחקים גם היום בליגה-טרנס ג'ונס ודיוויד ווסט. ווסט, פעמיים אול סטאר, קלע 15.5 נק' עם 7.2 ריב' למשחק והיה משמעותי באינדיאנה של לפני שנתיים ובניו אורלינס של פול. ג'ונס שחקן לא רע שמתפקד היטב לצד סנטר דומיננטי, אבל הוא לא דיוויד ווסט.

את החמישייה הזאת משלים הסנטר, שוב עמדה דלילה בהשוואה לשאר המבחר, אבל הכבוד מגיע לת'יאו רטליף, שחקן עם 810 משחקי ליגה ברזומה, ואחד מהסנטרים ההגנתיים המוערכים של העשור האחרון. בהעדר מחליפים ראויים, מגיע פרגון לג'בל מקגי, נציג שאקטין א פול, שלצד אינטליגנציית כדורסל נמוכה הראה הרבה מאוד אתלטיות בשיאו.

12 השחקנים הטובים ביותר שיצאו מהבחירה: מארק ג'קסון, ג'ו דומארס, קית' אריקסן, דיוויד ווסט, ת'יאו רטליף.

ספסל-אריק בלדסו, טיי לאוסון, בי ג'יי ארמסטרונג, ג'יי אר סמית', ריקי פירס, טרנס ג'ונס, ג'בל מקגי